איתי שלמה מורנו בן 24 בנופלו.

בנם של משה ותמר אח של עדי איתן ונועה, היה נשוי לגל שיחד איתה גר ביד מרדכי.

איתי נהרג בהתקלות עם מחבלים בזיקים בכ״ו בתשרי 11/10 .

סיפור נפילתו:

ב7/10 איתי הוקפץ לעבודתו בשירות הבטחון וגם למילואים ביחידה שלו במגלן.

איתי התלבט לאן ללכת ולבסוף החליט ללכת למגלן מכיוון שהיה הנגביסט של הצוות והרגיש שלא יכל להשאיר אותם לבד.

איתי וציוותו נסעו להקים עמדת מרגמות בשטח באיזור העוטף ובדרך לאחד הג׳יפים היה פנצ׳ר ולכן היו חייבים לעצור.

בזמן שעצרו החלו אזעקות ומטח טילים ולכן היו חייבים להסתתר במיגונית שהייתה ליד.

איתי הציע שחלק מהצוות יאגפו את המיגונית ליתר בטחון, (הצטרפו אליו שני חברים שבסוף נהרגו גם הם, אחד מהם היה החבר הכי טוב שלו דניאל קסטיאל ז״ל )ולפתע הגיחו 8 מחבלים מהשיחים - איתי היה הראשון לזהות אותם ואכן פתח בצרור יריות עם הנגב שלו ולאחר לחימה עזה, מצא את מותו.

 

 

איתי היה אדם מדהים, כזה שמסתכל לך עמוק בלבן של העיניים מקשיב ומתעניין, זוכר כל פרט .

היה אהוב כל כך על כל הסובבים אותו, היה מאחד בין כולם עם האור הענק שהיה מכניס לחדר.

איתי אהב את המדינה יותר מכל דבר אחר

הכיר וחרש ברגליו כל שביל כל מעיין.

איתי היה הישגי במיוחד,

תמיד שאף להגיע הכי רחוק,

היה ספורטאי מצטיין וגאון מדופלם עבד קשה עבור ההצלחות שלו.

 

חלומו של איתי הגדול ביותר היה להתקבל לסיירת מטכ״ל ולהמשיך את דרכו של דודו עמנואל יהודה מורנו ז״ל

איתי התאמן במשך שנים על מנת לעבור את הגיבוש, וכמובן שעבר ובהצטיינות, אך לא התקבל למטכ״ל אלא למגלן.

ביום הבשורה איתי היה שבור

אך לאחר כמה שעות, הרים את עצמו ושינה את הסטטוס שלו בווצאפ למשפט ״עדיף כישלון מפואר מחלומות במגרה״, בסיפור הזה ניתן לראות על התהליך והעבודה הפנימית הקשה שלו, הבגרות וההבנה שמכשלונות צומחים.